להפסיק להתנצל – איך לעמוד על שלך כאשת צוות רפואי
כאשר אנחנו חושבות על תפקיד האחות, לרוב אנחנו מדמיינות דמות מסורה, אכפתית ואמפתית, שמעניקה סיוע וטיפול למטופלים ושותפה מרכזית למערך הרפואי. עם זאת, בתוך הצוות הרפואי המורכב (שכולל רופאים, אנשי אדמיניסטרציה, גורמי רווחה ועוד), לא מעט אחיות מרגישות שהן צריכות “להתנצל” על עצם היותן בעלות דעה, או חוששות להתבטא בצורה חופשית מחשש שיתפסו כמתערבות יתר על המידה. תחושה זו יכולה להתעצם במיוחד כאשר מדובר באחיות צעירות, חדשות במערכת, או כאלו הנוטות לאופי שקט מטבען.
במאמר זה נעמיק ונברר כיצד אפשר להפסיק להתנצל, להחזיק בעמידה אסרטיבית, לבטא ביטחון מול רופאים ובעלי תפקידים אחרים בבית החולים, וכן לפתח תקשורת מקצועית וברורה שתעזור לנו להישמע ולהשפיע. המאמר נועד להעניק השראה, כלים מעשיים ודוגמאות מהשטח לאחיות שמעוניינות לטפח ביטחון מקצועי ולהנכיח את קולן באופן משמעותי יותר במחלקה.
מטרתנו: להעצים אחיות בכל שלב בקריירה, ולסייע להן לבנות זהות מקצועית חזקה שמשלבת אמפתיה עם אסרטיביות, הקשבה עם עוצמה – כך שיוכלו להוביל שינויים, לעמוד מול סיטואציות מאתגרות ולחוות תחושת ערך ותמיכה בתוך הצוות הרפואי.
פרק 1: מדוע אנחנו מרגישות צורך להתנצל?
1.1 השפעת מוסכמות חברתיות ותרבות מקצועית
רבות מאיתנו גדלו בתרבות שמעודדת צניעות, רגישות לזולת והימנעות מעימותים. בעוד תכונות אלו חשובות בעשייה הטיפולית, הן עלולות להתפרש במקומות מסוימים כחולשה או דפוס התנהגות חסר ביטחון. כאשר אחיות נכנסות למסגרת מקצועית שבה רבים כבר צברו ניסיון רב, הדבר עשוי להעצים את החשש מפני "להפריע" או "להתבלט".
במקביל, בתרבות הרפואית, historically, הרופא נתפס כגורם הסמכות העליון, והאחות כמי שתומכת ובמידת מה "כפופה" להוראותיו. למרות שהמציאות משתנה והיום ברור לכול כי תפקיד האחות קריטי ובלתי נפרד מהטיפול הכוללני, עדיין מוטמעות בנו נורמות של היררכיה חזקה. כך נוצר מצב בו רבות מאיתנו חשות פחות לגיטימציה להשמיע קול כאשר מתרחש דיון מקצועי.
1.2 הביטויים של הרצון "להתנצל"
הצורך להתנצל או לבקש רשות בא לידי ביטוי בצורות שונות:
- נטייה לבקש אישור על כל צעד ושעל, במקום לפעול על פי שיקול דעת מקצועי עצמאי.
- שימוש בשפה רפה: "אני מצטערת, אבל רציתי לומר...", "סליחה על ההפרעה, אבל אולי כדאי...".
- הימנעות מהבעת דעה, גם אם היא מקצועית או תורמת לדיון.
- תחושה של "רגליים קרות" לפני העלאת רעיון או הסתייגות מול רופא או אחות אחראית.
דפוסי ההתנהגות הללו מגבירים את תחושת חוסר הביטחון ומונעים מאיתנו להשפיע באופן אמיתי במקום העבודה.
פרק 2: למה חשוב לפתח עמידה אסרטיבית?
2.1 התפקיד המרכזי של האחות בטיפול הרפואי
כדי שתוכל אחות לממש את תפקידה כראוי, עליה להחזיק במיומנויות שכוללות לא רק ידע קליני, אלא גם יכולת תקשורת מקצועית ואסרטיבית. מסיבה זו, חשוב שנדע כיצד להביע את דעותינו ולהילחם על עמדתנו כשהדבר נדרש – בין אם זה לטובת מטופל, לצורך שיפור איכות הטיפול או כדי לשמור על רווחתנו המקצועית.
עמידה אסרטיבית אינה נועדה לבטל רופאים או לצמצם את מקום הצוות, אלא להרחיב את הדיון המקצועי כך שיכיל את נקודת המבט הייחודית שלנו. במחלקה הרפואית, האחיות הן "העיניים בשטח" – הן נמצאות עם המטופלים שעות רבות, מבצעות מעקבים צמודים ומכירות היטב את הדינמיקה. לכן, קולן חשוב במיוחד.
2.2 צמצום אי-הבנות ושיפור שיתוף הפעולה
מעבר לכך, עמידה אסרטיבית מורידה את הסיכון לטעויות רפואיות. כשאחות מרגישה בטוחה דיו להגיד "עצור, יש לי הסתייגות" או "שימו לב למדד מסוים", המידע הזה מגיע בזמן הנכון והצוות יכול להגיב בהתאם. אם לעומת זאת האחות מרגישה מאוימת או חוששת לדבר, היא עלולה לשתוק – והתוצאה יכולה להיות החמצת איתותים חשובים.
2.3 תרומה לתחושת הסיפוק והזהות המקצועית
תחושת הערך העצמי של אחות במקום העבודה תלויה רבות גם ביכולתה לעמוד על שלה ולדעת שיש לה זכות להשפיע ולעצב. אחות שחשה שהיא "קטנה" ומצמצמת את עצמה באופן קבוע, עלולה לסבול משחיקה רגשית גבוהה יותר. לעומת זאת, אחות שמצליחה להביא את עצמה לידי ביטוי באופן חיובי, תחווה סיפוק והגשמה מקצועית.
פרק 3: כיצד לפתח ביטחון מול רופאים ובעלי סמכות אחרים?
3.1 הכרות מעמיקה עם החומר והפרוטוקולים
אחד הכלים החשובים ביותר לפתח ביטחון מול רופאים הוא להכיר לעומק את העולם הקליני שבו אנו פועלות. הידע המקצועי מהווה "עמוד שדרה" שמאפשר לנו לדבר בביטחון ובטבעיות. לכן, בין אם את אחות צעירה או מנוסה, כדאי להקפיד להתעדכן בהנחיות חדשות, לקרוא ספרות רפואית עדכנית, להשתתף בהדרכות ולחפש מידע בנושאים שמשיקים לתחום אחריותך.
ככל שהידע שלך מבוסס ומשמעותי יותר, כך ההתבטאות שלך תישמע בטוחה ומגובשת יותר. במקום "סליחה על ההערה, אבל אני חושבת שאולי צריך לבדוק את המינון", את תוכלי לומר: "על פי הפרוטוקול העדכני של הטיפול האנטיביוטי, כדאי לשקול שינוי במינון עקב היסטוריית האלרגיות". השפה המקצועית מהווה בסיס לאסרטיביות שלך.
3.2 אימון בכלים של תקשורת מקצועית
תקשורת מקצועית חיונית להצלחה בכל תחום, ובפרט בעבודה הרפואית. למרות שהיבט זה לא תמיד נלמד לעומק במסלולי ההכשרה של אחיות, אפשר לשפר אותו באופן עצמאי:
- שימוש בשפה ישירה ובהירה: החליפי משפטי התנצלות בסגנון "אני מצטערת על ההפרעה" במשפטים כמו "ברצוני להעלות נקודה חשובה".
- שמירה על שפת גוף אסרטיבית: יציבת גוף זקופה, קשר עין יציב וטון דיבור ברור, אך לא תוקפני.
- למידת פרזנטציה קצרה: אימוני דיבור מול חברים או מול המראה יכולים לעזור מאוד כאשר עלייך להציג בעיה בפני הצוות או לשכנע גורמים מקצועיים.
- הימנעות משפה מתנצלת: גם כשאת לא מסכימה עם רופא, אל תפתחי במילים כמו "אולי אני טועה", "זה נשמע אולי שטויות, אבל..." וכדומה.
3.3 כבוד הדדי ושמירה על ערוץ דיאלוג פתוח
להיות אסרטיבית אין פירושו לצעוק או לפגוע באחרים; להיפך – זהו איזון עדין בין הצגת העמדה שלך באופן ברור לבין הקשבה וכבוד לאחר. חשוב לזכור שבצוות הרפואי כולם רוצים בסופו של דבר את טובת המטופל.
כאשר את פונה לרופא ומציגה עמדה שונה, תוכלי להשתמש בפורמט "כן, וגם" או "אני מבינה את כוונתך, אבל הייתי רוצה להציע כיוון נוסף". כך את מגלה שאת מקשיבה לצד שלו, אולם גם עומדת על הצורך לבחון חלופות.
פרק 4: דוגמאות מהשטח – איך להישמע ולא להרגיש “קטנה” במחלקה
כדי להמחיש טוב יותר את חשיבות האסרטיביות, נסקור מספר תרחישים נפוצים ואיך כדאי להגיב בכל אחד מהם:
4.1 תרחיש 1: החלטה על שינוי טיפול תרופתי
המצב: במהלך סבב ביקור רופאים (רונד), נשקלת האפשרות להחליף תרופה נוגדת זיהום עבור מטופל שהגיב קודם לכן בצורה של אלרגיה קלה לתרופה מסוימת. הרופאים מתלבטים האם להמשיך את הטיפול הקיים במינון נמוך או לעבור לתרופה אחרת.
האתגר: כמי שמלווה את המטופל, ראית שיש סימנים להתפתחות פריחה, ואף שמעת מבני משפחה על רגישות להיסטמין אצל המטופל. את יודעת שמדובר בנתון חשוב, אבל כיוון שאת אחות צעירה, את חוששת להעלות זאת בקול רם מול הרופאים הוותיקים.
התמודדות אסרטיבית:
- בדקי בזריזות את התיק הרפואי ואת הנתונים העדכניים, שאבי ידע מוצק.
- בזמן הנכון הרימי את היד או היכנסי לשיח וקחי לעצמך רגע דיבור ברור: "הרופאה היקרה, אני רוצה להוסיף שבשעות האחרונות נראתה פריחה נוספת, ובשיחה עם המשפחה נאמר שיש רגישות לתרופות עם מרכיב היסטמין. ייתכן שכדאי לשקול לעבור לתרופה אלטרנטיבית שקיימת בפרוטוקול".
- שמרי על טון דיבור ענייני ולא מתנצל, ונתלי בסמכות המקצועית שלך.
4.2 תרחיש 2: סיטואציה בה מטופל מתווכח עם הצוות
המצב: מטופל או בן משפחה אינו מסכים לביצוע פרוצדורה, אבל את יודעת שהיא חיונית לטיפול. הרופא אולי עסוק או לא נמצא ברגע זה, ואת מרגישה שיש צורך להרגיע את המצב ולפעול, אך חוששת להוביל שיחה לבד.
האתגר: חוסר הביטחון לדבר בצורה תקיפה וסמכותית, מחשש שתיראי כמתערבת יתר על המידה או שלא תצליחי להרגיע את המטופל.
התמודדות אסרטיבית:
- ראשית, גשי למטופל או לבן המשפחה עם חיוך חם, אבל במקביל שמרי על עמידה יציבה.
- הקשיבי לסיבות לסירוב – ייתכן שהוא חושש מתופעות לוואי, אולי לא הבין כראוי את משמעות הפעולה.
- הסבירי במילים פשוטות אך החלטיות: "הפרוצדורה הזו נחוצה כדי למנוע הידרדרות במצבך. הנה מה שקורה בגוף ואיך הפרוצדורה עוזרת..."
- אם המטופל מתעקש, אל תתנצלי על כך שאת מסבירה – המשיכי בקו ענייני והבהירי שאת מבינה את החששות, אך חשוב שיקבל את המידע במלואו.
4.3 תרחיש 3: הרופא מתנגד להצעה שלך
המצב: הצעת שינוי בסדר היום של המטופלים במחלקה כדי לשפר את אופן הבדיקות. הרופא האחראי מגיב בחדות שהוא לא רואה צורך לשנות את הסדר הוותיק.
האתגר: יש חשש שהרופא יבטל את רעיונותייך על הסף.
התמודדות אסרטיבית:
- במקום לסגת, חזרי על העיקרון: "אני מבינה את הקושי לשנות סדרים קיימים, אך ראיתי בשבועות האחרונים מספר מקרים שבהם הבדיקה התעכבה, והמטופל סבל מחוסר נוחות מיותרת. אם נערוך שינוי קטן בלו"ז, נוכל להימנע מעיכובים ולשפר את חוויית המטופל".
- הסתמכי על נתונים אם יש בידייך (מספר מטופלים שהתלוננו, זמני המתנה).
- הציגי את ההצעה כפתרון בעיה ולא כמעשה מרד.
פרק 5: טיפים פרקטיים לעבודה יומיומית
לצד הדוגמאות מהשטח, קיימות מספר אסטרטגיות שיעזרו לך לתרגל עמידה אסרטיבית, לפתח ביטחון מול רופאים ולקדם תקשורת מקצועית בכל אינטראקציה במחלקה:
שימרי על שפה חיובית
במקום לדבר על "בעיה", דברי על "אתגר" או "הזדמנות לשיפור". המילים שבהן אנו משתמשות משפיעות מאוד על התפיסה של מי שמאזין לנו וגם על התחושה הפנימית שלנו.
הקפידי על תיעוד מקצועי
כביומיום, תלמדי לרשום תצפיות ונתונים בצורה סדורה. כך, כאשר עולה צורך להעלות נושא מול הרופא, תוכלי להסתמך על תיעוד ולא רק על תחושת בטן.
בחני את שפת הגוף שלך
נסי להתבונן בעצמך מול מראה או בקשי מחברה לצלם אותך בווידאו קצר בזמן שאת מסבירה נושא מקצועי. האם הכתפיים מורדות? האם הקול רועד? זה המקום להתאמן על יציבה זקופה, כתפיים משוחררות, קשר עין והדגשת נימה ברורה בדיבור.
קחי אחריות גם על טעויות
בהיותך אסרטיבית, אין זה אומר שלא תטעי. כשאת מזהה שטעית, תוכלי לומר באופן מקצועי: "בדקתי שוב את הנתונים, נראה שטעיתי בהערכה הראשונית, והנה מה שהוביל אותי למסקנה ההיא". ההודאה בטעויות תורמת לאמינות שלך, אבל עשי זאת בנחישות וללא ייסורי מצפון מיותרים או התנצלות מוגזמת.
צרי רשת תמיכה
התחברי לאחיות אחרות שחוות תחושות דומות או כבר צברו ניסיון בהתמודדות עם מצבים כאלה. תוכלי ללמוד מניסיונן, לקבל טיפים ייחודיים ולחזק אחת את השנייה.
למדי לבקש פידבק
במידת האפשר, בקשי פידבק מממונים, קולגות ואפילו ממטופלים בנוגע לדרך שבה את מתקשרת. שאלי: "האם הייתי ברורה?", "האם הרגשת בנוח לשתף פעולה?", "האם לדעתך אפשר לשפר משהו?". למדידה והערכה יש ערך עצום בשיפור התקשורת המקצועית.
אל תוותרי על מנוחה ותמיכה רגשית
כדי לתפקד היטב במחלקה עמוסה ולשמור על חוסן נפשי, עלייך לישון טוב, לאכול מאוזן ולמצוא זמן לרוגע. ביטחון עצמי ואסרטיביות מושפעים גם מתחושת היציבות הכללית שלך.
פרק 6: להפוך לעוצמתית בלי לאבד את הרוך
במסגרת התפקיד המקצועי שלנו כאחיות, לעיתים אנחנו חוששות להיראות "קשוחות מדי" אם נפגין עמידה נחרצת מול גורמים בכירים או מול מטופלים. חשוב לזכור כי עמידה אסרטיבית אינה מבטלת את הצורך באמפתיה, רגישות והכלה – להפך, היא מאפשרת לנו להשתמש ביכולת ההקשבה והאמפתיה שלנו במינון הנכון, מבלי לאבד את המקום האישי שלנו בתמונה.
- באסרטיביות יש עדינות: היא משתמשת בכוח שכנוע ושפה חיובית. היא לא באה לפגוע או להקטין אחרים, אלא ליצור שיח ושיתוף פעולה.
- באמפתיה יש גבולות ברורים: ההקשבה והטיפול במטופלים מחייבים לעיתים שימוש בסמכות כדי לשמור על ביטחון ובריאות המטופל.
כאשר את משלבת בין שני הערכים, את מייצרת נקודת איזון שבה את עדיין נשארת קשובה לצרכים של המטופלים, אך עומדת על שלך מול גורמים אחרים בצוות הרפואי.
פרק 7: סיכום והשראה להמשך הדרך
התרבות הרפואית מתפתחת ללא הרף, ויותר ויותר ארגונים מבינים היום את הערך המוסף של אחיות עצמאיות, בעלות קול ברור ויוזמה. זוהי בשורה מצוינת עבורנו, אך גם דורשת התפתחות אישית ומקצועית.
כדי להפסיק להתנצל ולבטא ביטחון מול רופאים, יש צורך לתרגל תקשורת מקצועית ולהשקיע בלימוד עצמי, לתרגל שוב ושוב סיטואציות אפשריות ולהכיר את עצמנו ואת הקשיים שלנו מקרוב. כל אחת יכולה לפתח עמידה אסרטיבית, גם אם היא שקטה וביישנית מטבעה. הכל מתחיל בשינוי של דפוס המחשבה – להבין שיש לך מקום, שיש לך קול ושיש לך זכות מלאה להביע אותו.
"אחות טובה היא זו ששומרת על בריאות החולים, אבל אחות מעולה היא גם זו ששומרת על בריאות אישיותה ומוודאת שקולה נשמע במלואו."
כפי שראינו במאמר, המפתח הוא איזון: לזכור שתפקידנו חשוב מאין כמותו, שהמקצועיות שלנו מבוססת על ידע וניסיון יקרים, ושאנחנו אחראיות לא רק לקבל פקודות אלא גם להניע מהלכים, לחקור ולדרוש מענה במצבים מסוימים.
המשך התפתחות
- השתלמויות וסדנאות: חפשי סדנאות ספציפיות להעצמה מקצועית, לאסרטיביות ועמידה מול קהל.
- יצירת מטרות קטנות: בכל שבוע הציבי לעצמך מטרה קטנה – למשל, להשמיע דעה בדיון צוותי פעם אחת לפחות, להתאמן בניסוח שאינו מתנצל בסיטואציה מסוימת וכדומה.
- למידה מטעויות: אם רגע כלשהו הרגיש לך מביך או לא נעים, זהו פוטנציאל לשינוי. שאלי את עצמך – מה אוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?
- דברי עם מנטורית: בין אם היא אחות אחראית ותיקה או חברה בעמותה מקצועית, מצאי אדם שתוכלי לפרוק בפניו את החששות ושיוכל לתת לך פידבק מכוון ומקצועי.
לבסוף, זכרי שגם אם לפעמים זה נראה מפחיד לעמוד על שלך, התמורה שתגיע אחר כך שווה את הכל – תחושת ערך, הערכה מקצועית מהסביבה, ופוטנציאל לשנות נהלים שייטיבו עם הצוות ועם המטופלים.
שילוב של אמפתיה, רגישות, אחריות מקצועית ועמידה אסרטיבית הוא המפתח להצלחה בתחום הסיעוד ולהובלת שינוי מבורך בכל מחלקה ובית חולים.
שימי לב: המאמר הזה לא קורא לביטול היררכיות או לזלזול בסמכויות. הוא נועד להראות שאפשר ואפילו רצוי להשתמש בקול האחות כחלק קריטי במערך הטיפולי. לאחיות יש זכות וחובה להעלות בעיות, להתעקש על שיפורים ולהרגיש בטוחות בעצמן גם במחלקה עמוסה או מול רופאים בכירים.
מילות סיכום
לסיום, כמי שעומדת בחזית הטיפול, האחריות והאהבה למטופלים בליבה – מגיע לך להרגיש שיש לך קול משמעותי. אל תתני לדפוסים ישנים של חשש או הצטמצמות למנוע ממך להשפיע. פיתוח ביטחון מול רופאים, טיפוח תקשורת מקצועית, ותרגול עמידה אסרטיבית דורשים אמנם זמן והתמדה, אך הם חלק בלתי נפרד מהזהות המקצועית של אחות מודרנית ופרואקטיבית.
המסע הזה הוא מסע של גילוי עצמי והעצמה, ובסופו תראי כיצד את משתחררת מדפוסי התנצלות, מגלה את קולך הייחודי ותורמת לצוות הרפואי בצורה רחבה ומשמעותית מאי פעם.