אני לא רק אחות – על החשיבות של זהות רחבה בקריירה טיפולית

חיבור למקצוע האחיות: בין שליחות לשחיקה

אין ספק שמקצוע האחיות טומן בחובו אלמנטים של שליחות עמוקה. אנחנו פועלות על מנת לסייע, לתמוך, לטפל ולהקל על כאב. זה מקצוע מלא באחריות, דורש כישורים אנושיים גבוהים ויכולת אמפתיה מפותחת. היכולת לתמוך בחולים בזמנים מאתגרים ולייצר עבורם מרחב בטוח היא שורש העבודה הטיפולית שלנו. יחד עם זאת, ישנו צד פחות זוהר במקצוע – מדובר בעבודה אינטנסיבית, המלווה לעיתים בתנאי לחץ, עומסים פיזיים ורגשיים, וחוויות נפשיות לא פשוטות.

כאשר המטופלים הופכים במידה רבה לחלק משמעותי מהחיים שלנו, אנחנו עשויות לגלות שהזהות שלנו מתחילה להתמקד רק ב"להיות אחות" – היבט אחד, אמנם חשוב ובעל ערך רב, אך לא היחיד שמרכיב את הקיום שלנו. החיבור הרגשי למטופלים הוא עצום; יש בו תחושת נתינה, השפעה, ולעיתים גם כבוד והערכה מצד האנשים סביבנו. אולם אם לא נדאג למצוא איזון בין תפקיד לאדם, אנו עלולות ליפול למלכודת של צמצום עצמי – לראות את עצמנו רק דרך הפריזמה של תפקיד האחות.

ברגעים כאלו, תחושת ה"אני" האישית מתחילה להיטשטש. גם הרצון הטבעי לתרום ולתת מעצמנו מתערבב בשחיקה, בעומס רגשי שמבקש מרחב לפרוק, בזמן שבפועל אנחנו לא תמיד מקבלות אותו. מאחר שאנחנו כל כך "טובות" בלטפל באחרים, לעיתים שוכחים לטפל בעצמנו. וכך, המקום שבו אנחנו צריכות להשקיע בהתפתחות אישית נדחה, כי נראה לנו שהמחויבות המקצועית, החברתית, אולי גם המשפחתית, קודמת לכל. למעשה, דחיית ההשקעה בפן האישי היא מתכון לשחיקה גדולה יותר, משום שהיא פוגעת באפשרות שלנו להתחבר לעצמנו ולחלקים נוספים בזהות שלנו.

מהי זהות מקצועית ואיך היא משתלבת עם זהות אישית?

זהות מקצועית נבנית סביב התפקיד שבו אנחנו עוסקות, סביב ההשכלה שקיבלנו והפרקטיקה שאנחנו מפעילות מדי יום, אך היא גם משתנה ומתעצבת לאורך הזמן, תוך השפעה של הסביבה המקצועית, התרבות הארגונית והאתגרים היומיומיים שאנו חוות. כאשר אנו מגדירות את עצמנו בראש ובראשונה כנשים שעוסקות בסיעוד, ייתכן שנרגיש סיפוק רב, אך גם הסתכנות בצמצום של שאר המרכיבים בחיינו.

לעומת זאת, זהות אישית רחבה מחזקת אותנו ומאפשרת לראות את עצמנו לא רק כבעלות ערך בתחומנו, אלא גם כבעלות ערך אוניברסלי: כבנות זוג, חברות, אימהות, יוצרות, ספורטאיות, אמניות, חובבות מוזיקה, כתיבה או נגרות, וגם כמי שמתעניינות במגוון רחב של תחומי דעת. עצם ההכרה בכל חלקי הזהות הללו תורמת לתחושת החוסן הפנימית שלנו ומרחיבה את הפרספקטיבה שלנו על החיים.

הצורך בריבוי זהויות

החיים הם מגוונים, והאדם בתוכם הוא ישות מורכבת. כך גם האחיות. הזדהות עזה מדי עם תחום מקצועי יחיד עלולה לעמוד בסתירה לבריאות הרגשית שלנו, במיוחד אם עולים קשיים תעסוקתיים, עייפות נפשית או שינויים במערכת הבריאות. כשיש לנו יותר מתחום עניין אחד, יותר מעולם אחד שאליו אנחנו משתייכות – אנחנו רוכשות לעצמנו בסיס חזק יותר לעמוד על הרגליים, גם כשהעולם המקצועי חווה זעזועים.

איזון בין תפקיד לאדם הוא דרך מעשית לחפש נקודות נוספות בחיינו שבהן אנו יכולות להרגיש משמעותיות. השקעה בפן המשפחתי, החברתי או בתחביבים מעניקה לנו מרחב לפיתוח עצמי, ומאפשרת לנו להישאר סקרניות, יצירתיות ומשועשעות מן העולם. כל אלו הם מרכיבים חשובים לבניית תחושת ערך המבוססת לא רק על העבודה, אלא גם על עצמנו כנשים שלמות, עם עולם פנימי עשיר ומגוון.

התפתחות אישית: למה זה קריטי לאחיות?

כפי שצוין, אחיות נתונות לרמות גבוהות של לחץ. ישנן משמרות קשות, התמודדות עם מקרים רפואיים מורכבים, מחסור בכוח אדם ולעיתים גם סביבה רגשית טעונה מאוד. השקעה בהתפתחות אישית היא ההזדמנות שלנו לשמור על הבריאות הנפשית, לצמוח, לפתח יכולות חדשות שאינן בהכרח קשורות ישירות לסיעוד ולהכניס מימד חדש לחיים.

מה כוללת התפתחות אישית?

• חקירה עצמית: לשאול את עצמנו שאלות עומק לגבי הרצונות, השאיפות והחוזקות שלנו. להבין מה מניע אותנו, מה ממלא אותנו באנרגיה, ומה משפיע עלינו לרעה.
• רכישת כישורים חדשים: יכול להיות שאלו כישורים הקשורים ביצירתיות, בטיפול עצמי או בהתנהלות כלכלית נכונה יותר. כל התקדמות בתחומים אישיים מקפיצה את תחושת הביטחון שלנו ותורמת להרחבת הזהות.
• טיפוח קשרים חברתיים: לפגוש אנשים מעבר לקולגות בסביבת העבודה, לייצר חיבורים רגשיים וחווייתיים עם חברים בעלי תחומי עניין מגוונים, שיכולים להעניק פרספקטיבה שונה על החיים.
• זמן איכות לעצמנו: ייתכן שזה אומר לצאת לריצה, להקשיב למוזיקה או לעסוק באמנות – כל פעילות שמזכירה לנו מי אנחנו מעבר לקריירה הטיפולית.

התפתחות אישית איננה רק "מותרות" – היא תנאי בסיסי לצמיחה מתמדת ולהגדלת האושר הפנימי, דבר שמקרין בסופו של דבר גם על המטופלים והקולגות שלנו בעבודה.

אתגרים במציאת איזון בין תפקיד לאדם

למרות שבמבט ראשון זה נשמע מובן מאליו – כולנו רוצות לשמור על איזון ולהרגיש טוב בעבודה ובחיים האישיים – בפועל, עומדים לפנינו כמה חסמים לא קטנים.

• זמן ואנרגיה: סביר להניח שכאשר אנחנו חוזרות ממשמרת לילה מפרכת, הדבר האחרון שמתחשק לנו הוא לצאת לפעילות חברתית או להירשם לחוג חדש. עייפות פיזית ורגשית עשויה לגרום לנו לבחור במנוחה פסיבית, אף על פי שדווקא פעילות נמרצת עשויה לעורר אותנו ולהכניס רוח רעננה לחיינו.
• תחושת אשמה: יש אחיות שמרגישות שאם הן משקיעות בהתפתחותן האישית, הן "מבזבזות" אנרגיה שהייתה צריכה להיות מוקדשת למשפחה או לעבודה. קשה לעיתים להתיר את הקשר הזה בין מחויבות משפחתית/מקצועית ובין רשות לפיתוח עצמי.
• לחץ חברתי או תרבות ארגונית: במקומות עבודה מסוימים, עשוי להיות לחץ להתמסר לגמרי למערכת הבריאות ולצוות, גם מעבר לשעות העבודה. אם האווירה היא כזו שמזלזלת בצרכים האישיים, יהיה קשה במיוחד לאחות לפנות זמן וכוח לנושאים אחרים.

התמודדות עם האתגרים

על מנת להתגבר על החסמים האלה, כדאי לבנות מנגנוני התמודדות עקביים. ניתן:

• להגדיר גבולות ברורים: לקבוע שעות שבהן לא עונים לטלפון מהעבודה, לא בודקים הודעות על משמרות, ובמקום זה מתמקדים בחיים האישיים או בתחביבים.
• לתכנן מראש: שריון זמן בלו"ז לפעילויות העשרה או לכנסים שמעניינים אותנו (גם אם אינם קשורים ישירות למקצוע). תכנון כזה מעלה את הסיכוי שנכבד את ההתחייבות כלפי עצמנו כפי שאנו מכבדות התחייבויות כלפי אחרים.
• למצוא קבוצות תמיכה: ישנם פורומים, קבוצות פייסבוק או מפגשים של אחיות שמעודדות פיתוח אישי במקביל לעבודה. ניתן לחלוק רעיונות, לתמוך אחת בשנייה ולשאוב השראה מהצלחות משותפות.

הרחבת הזהות מחוץ למקצוע: דוגמאות מעשיות

הדרך להרחיב את זהותנו היא לעסוק בפעילויות ובעיסוקים שמלמדים אותנו על עצמנו. לפניכן כמה דוגמאות:

• יצירה ואמנות: כתיבה, ציור, נגינה, פיסול, צילום – כל צורה של אמנות מגרה את הדמיון, מרגיעה את הנפש ומחברת אותנו לחלקים פנימיים שאינם קשורים ללחץ המקצועי.
• ספורט ותנועה: גם אם אנחנו קמות מוקדם לעבוד במשמרת, פעילות גופנית קצרה – הליכה, ריצה או יוגה – יכולה לעזור לגוף ולנפש. פעילות מתמשכת סדירה מוסיפה ממד של הישגיות ובריאות לחיינו.
• התנדבות בקהילה: אמנם אנו מטפלות בבי"ח או בקהילה, אך התנדבות בהיבט שונה מזה של הטיפול הסיעודי יכולה להוסיף לנו תחושה של שליחות מסוג אחר. לדוגמה, פעילויות עם בעלי חיים, לימוד ילדים מדע וטכנולוגיה, התנדבות בעמותות לסביבה ועוד.
• פיתוח כישורים קוגניטיביים: קריאת ספרים בנושאי פילוסופיה, היסטוריה, מדע או כל תחום שמסקרן אותנו, למידה מקוונת של שפות חדשות או יציאה ללימודים אקדמיים בתחומים מרתקים (אולי גם בדיגיטל, שיווק או פסיכולוגיה). הדבר נותן לנו אופק אינטלקטואלי ומרחיב את תחום העניין שלנו מעבר למקצוע הסיעודי.
• תחביבים ברי קיימא בחיי היומיום: אפשר לאמץ תחביבים "קטנים" שאינם דורשים שעות מרובות, כמו בישול גורמה, גינון ביתי, יצירת תכשיטים, קריאה של מגזינים בתחומי עניין ספציפיים וכו'.

כאשר אנחנו מרגישות שהחיים מורכבים מעוד חלקים חוץ מהעבודה, אנחנו הופכות גמישות יותר רגשית, עם היכולת להתמודד עם שינויים או משברים מקצועיים. הדבר נותן תחושה של "אני יותר מסך התפקיד שאני ממלאת בעבודה".

מדוע זהות רחבה מחזקת גם את ההיבט המקצועי?

נשים רבות חוששות ש"אם אני מתרחקת מהמקצוע, אולי אזניח את יכולותיי כאחות". זוהי מחשבה טבעית, במיוחד בעולם תובעני שבו צריך להתעדכן כל הזמן בנהלים, בטכנולוגיות ובמחקרים חדשים. אבל בפועל, זהות רחבה, הכוללת התפתחות אישית מעבר למקצוע, יכולה דווקא לשפר את היכולות המקצועיות שלנו:

• חידוש כוחות נפשיים: כשיש לנו זמן לעשות דברים שאנו אוהבות, אנחנו מפנות אנרגיה שלילית ומתמלאות אנרגיה חיובית. חוזרת בנו התשוקה לחיים, וזו מתורגמת לא פעם גם לאיכות הטיפול שאנחנו מעניקות למטופלים.
• פרספקטיבה רחבה: חשיפה לתחומי עניין שונים עוזרת לנו לגלות נקודות מבט חדשות על המפגש עם מטופלים. אנחנו עשויות לגלות דרכים יצירתיות יותר לתקשר, להקשיב או לפתור בעיות, מעבר לסכמה המקצועית הקלאסית.
• התמודדות עם שחיקה: תחביבים ומעגלי עניין חיצוניים מהווים "תחנת רענון" שרבים בזכותה ממשיכים לאהוב את עבודתם לאורך שנים. כשיש מקום לצמוח ולהתבטא מחוץ לעבודה, אנחנו חוזרות עם כוחות מחודשים.
• שימור בריאות נפשית: עבודה רגשית מאומצת דורשת אסטרטגיות מנע לשמירה על עצמנו. עיסוק כלשהו ביצירתיות, בספורט או בלמידה שומר על מוח וגוף פעילים באופן חיובי, ומפחית את המתח המצטבר בגלל אינטנסיביות מקצועית.

טיפים מעשיים לפיתוח זהות רחבה

הנה כמה עצות שימושיות שיכולות לסייע לכל אחת שרוצה להרחיב את הזהות שלה מבלי לוותר על אהבתה למקצוע האחיות:

• קבעי יעדים אישיים: כשם שיש לך יעדים מקצועיים (ללמוד טכניקה חדשה, לקבל תפקיד בכיר יותר), קבעי גם יעדים אישיים (לסיים קורס צילום, לקרוא לפחות ספר אחד בחודש, לתרגל מדיטציה וכו').
• שתפי את המשפחה והחברים: ברגע שהסביבה תומכת במטרה שלך להתפתח בכיוונים חדשים, הסיכוי שתתמידי גבוה יותר. בקשי עזרה במטלות הבית כדי לפנות זמן, או שתפי את בני המשפחה בתחביב החדש שלך.
• ניצול זמן 'פנוי' בצורה יעילה: אם יש זמן נסיעה באוטובוס או בזמן ההפסקה במשמרת, אפשר לנצל אותו להאזנה להרצאות מוקלטות או לקריאת מאמרים מעניינים בתחומים חדשים.
• אל תחששי לומר 'לא': לפעמים עומס בעבודה מגיע גם מאי-יכולת להגדיר גבולות. אם תוכלי לחלק את המשמרות בצורה מאוזנת, תאפשרי לעצמך מרווח נשימה לפעילויות אישיות.
• חברי לקבוצות עניין: פייסבוק, וואטסאפ, פורומים מקוונים – אלה מקומות נפלאים למצוא אנשים ששותפים לתחומי עניין דומים, כך תרגישי שאת נעה בהדרגה למשהו שתומך בך ונותן לך הרגשה של ביחד.

לצמוח מתוך תחושת מיצוי

אחיות רבות חוות "תחושת מיצוי" – מצב רגשי שבו מרגישים שכבר מיצינו את הערך שבעבודה הטיפולית השוטפת, שהשגרה הפכה תובענית מדי, או שאיננו רואות אופק להתחדשות. זהות מקצועית מרוכזת מדי באה לפעמים על חשבון המרחב הפנימי החופשי, וכשהעבודה לא ממלאת אותנו עוד, אנחנו נתקעות בתחושה של ואקום.

דווקא בנקודה זו, חשוב לזכור שתחושת מיצוי היא לא בהכרח סימן רע; היא יכולה להוות דחיפה לשלב הבא של התפתחות אישית. לעיתים, שינוי קטן בשגרה, לימוד תחום חדש או הרחבת מעגל העיסוקים יכול לחולל נפלאות, להוציא אותנו מאזור הנוחות ולגרום ל"ניצוץ" המחודש להופיע. באופן הזה, אנחנו לא מבטלות את הדרך המקצועית שעשינו, אלא בונות עליה שכבת זהות נוספת.